הפרס הכי טוב הוא שתעודדו את הילדים על היכולות שלהם

אנחנו רוצים לעודד את הילדים שלנו לעשות דברים ולא מצליחים אז אנחנו שולפים שלל הצעות לפרסים כדי לגרום להם לנוע. בפועל זה אולי עוזר באותו הרגע אבל לטווח הרחוק זה לא ממש מלמד על יכולת אלא “שותל” את הרעיון שבשביל לעשות משהו אני (הילד) צריך משהו חיצוני שיעורר את המוטיבציה שלי. אני (הילד) לא ער בכלל למה אני זקוק כדי להתעודד ולעורר את המוטיבציה מבפנים. וכך שנים, אם אין פרס בקצה, אני (הילד) פשוט לא עושה. אבל האמת היא, שהפרס הכי טוב ומשמעותי בעבור הילדים הוא ההתנסות ותחושת ההצלחה, התחושה הטובה הזאת שכולנו מכירים אחרי שהשלמנו משימה קטנה כגדולה. הדרך שעשינו שאפשרה לנו לומר :הצלחנו. שום פרס לא ישווה לזה. אני מציעה שלא תתמקדו בתוצאות מושלמות, זה לא מעניין. תוצאות טובות מגיעות כשילדים חווים את עצמם טובים מספיק בדרך. תעודדו אותם על כל כוונה, עשייה, השתדלות, כל ניסיון נחשב, תחדדו את החושים שלכם וחפשו את התכונות הטובות שלהם שהן הכוח האמיתי, אלו שנמצאות בתוכם וידליקו בהם את הניצוץ של המוטיבציה.

לילד יש קוצים בישבן והוא בדרך כלל לא יושב ברצף על השיעורים אבל היום הוא ממש ניסה, אפילו בכה, היה לו קשה ובלתי נסבל אבל הוא עשה? אפילו רק חלק? במקום לתת לו בראש ולומר לו שהוא “סתם עשה סיפור וחבל” תאמרו לו שאתם גאים בו על המאמץ, ושאתם יודעים שהיה לו קשה, אבל הוא התמודד יפה ושאתם גאים שיש לכם ילד שיודע לעשות ולהתאמץ גם איפה שקשה לו. זה בדיוק מה שידליק אצלו את המוטיבציה הפנימית לעשות את זה שוב מחר. ילדים לא צריכים פרסים, הם צריכים להרגיש שהם יכולים, וזה פרס ששייך להם ויישאר איתם לחיים שלמים. אולי זה פרס שלוקח זמן להנחיל אבל הוא הכי שווה בעולם כי הוא נשאר אצלם לתמיד.