בעבר אספתי נקודות רבות

חשבתי לעצמי שככל שיהיו לי יותר נקודות אני אהיה טובה יותר, אצטייר באור חיובי בעיני הסביבה ולא פחות חשוב, יעריכו אותי יותר.

אספתי נקודות על התנהגות טובה ותמיד הייתי הילדה המרצה.
אספתי נקודות במבחנים והשתדלתי להיות התלמידה הטובה.
אספתי נקודות על חברויות ולא פעם ביטלתי את עצמי מול חברות בכדי לשמור על מערכת יחסים טובה.
אספתי נקודות על תפקיד בצבא וגם כאשר לא היה לי טוב- שתקתי, עשיתי את המיטב שאני יכולה והיי אפילו נבחרתי לחיילת מצטיינת.
אספתי נקודות על המראה החיצוני ונתתי לזה לא פעם לנהל אותי.

ים של נקודות אספתי! מתיש לא??? להיות דרוכה כל הזמן ולאסוף נקודות.

בתחילת דרכי כאמא צעירה איסוף הנקודות היה חלק ממני-
כל יום הסתיים בהרגשה טובה או פחות בהתאם לנקודות שאספתי: נקודות על ההתנהגות של הילדים, על כמות האוכל שהם אכלו, על הציונים שהם קיבלו ועוד…

ככל שהתבגרתי ולמדתי את נושא ההורות, למדתי לשחרר לאוויר את הנקודות. זה כבר לא באמת חשוב מה יגידו. גיליתי כמה זה חשוב לא למדוד את עצמי בנקודות ובטח שלא את ילדיי.

בין כל הנקודות מצאתי את השביל שמתאים לי, מתאים למשפחה שלי ובשביל הזה יש חשיבות גדולה לדרך.

במסגרת העבודה שלי אני פוגשת הורים שחלקם נמצאים בציפייה ורודפים אחר השלמות. הם מנקדים כל התנהגות וכל פעולה של הילד.
בתהליך שאנו עוברים יחד אנו לומדים איך להסתכל על הרצף ולא על הנקודה הבודדת.

יש כלים רבים ליצירת שינוי בתהליך ההורות, אפשר שזה יהיה אחרת.
זה דורש התגייסות ולא מעט מאמץ אבל זה בהחלט אפשרי.