הפרס האמיתי בשבילי הוא לגלות את היכולות שלי

תמיד כשחושבים על לעודד מוטיבציה אצל ילדים חושבים על להציע להם פרס בתמורה לזה שהם יעשו את מה שצריך או את מה שביקשנו והורים שואלים אותי האם להציע פרס כדי שהם יעשו (שיעורים למשל…. לסדר את החדר שלהם, לעזור בבית, לעשות משימה שאין להם כוח לעשות), האם פרס הוא רעיון טוב? התשובה היא לא. הפרס הכי טוב ומשמעותי בשביל ילדים הוא המפגש וההכרה שלהם עצמם (ובעזרתכם) עם היכולות שלהם שנובעת מהעשייה עצמה (גםםםם אם לוקח זמן להגיע אליה). האפשרות להרגיש שהם יודעים להתמודד טוב, שהם יכולים להצליח היא עצמה פרס גדול שממשיך לתת גם בעתיד כי הוא מתחיל כניצן קטן (לפעמים קטנטן) שרק הולך ומתפתח. הבעיה היא שלנו כהורים לא תמיד יש את הסבלנות לחכות לניצן הראשון והקטן שיופיע, אין לנו סבלנות לראות 5 דקות של ישיבה חסרת סבלנות של ילד שמזיז את הרגל ועושה פרצוף תחת (מיינד מיי פרנץ’) ועושה טובה שהוא לומד כניסיון והתמודדות עם משהו שלא כיף לו והוא בכל זאת מוצא את הכוחות לעשות. אין לנו סבלנות. אנחנו רוצים תוצאות מהירות ומושלמות.
חבל…כי זה פשוט לא עובד ככה, אל תתמקדו בתוצאות מושלמות, זה לא מעניין. תוצאות טובות מגיעות כשילדים חווים את עצמם טובים מספיק בדרך, כשהם מנסים וזה לא מושלם, עזבו, איזה מושלם… כשהם מנסים וזה יוצא מעפן… זה מספיק טוב בשביל התחלה. תעודדו אותם על כל כוונה, כל ניסיון נחשב, תחדדו את החושים שלכם וחפשו את התכונות הטובות שלהם, אלו שיש בהם שידליקו בהם את הניצוץ של המוטיבציה. לילד יש קוצים בטוסיק והוא בדרך כלל לא יושב ברצף על השיעורים אבל היום הוא ממש ניסה, אפילו בכה, היה לו קשה ובלתי נסבל אבל הוא עשה? אפילו חלק? במקום לתת לו בראש ולומר לו שהוא “סתם עשה סיפור וחבל” תאמרו לו שאתם גאים בו על המאמץ, ושאתם יודעים שהיה לו קשה אבל הוא התמודד יפה ושאתם גאים שיש לכם ילד שיודע לעשות ולהתאמץ גם איפה שקשה לו. זה בדיוק מה שידליק אצלו את המוטיבציה הפנימית לעשות את זה שוב מחר. ילדים לא צריכים פרסים, הם צריכים להרגיש שהם יכולים, וזה פרס ששייך להם על אמת(!!!) ויישאר איתם לחיים שלמים. כן, זה הפרס שלוקח זמן להנחיל אבל הוא חד משמעית הפרס הכי שווה בעולם.

עדי הרפז

הרשמו לקבלת 10% הנחה לרכישה הראשונה

הי איזה כיף שבאתם!